מסיבות אלו קיבלה הגותיקה בגרמניה של המאה ה-19 משמעות לאומנית חזקה.

תמונות רומנטיות רבות מתארות את ההריסות של הכנסיות הגותיות, ששרדו על אף פגעי הזמן.

ב.   עצי האלון:

      הם סמל גרמני מקובל עוד לפני ימי הביניים. בתרבות האלילית הגרמנית שימש האלון מקום לפולחנים וטקסים, ובימי הביניים כמקום התכנסות. בסיפורי העם הגרמניים מופיע האלון כמוטיב חוזר, המסמל את חוסן האומה הגרמנית. כאן מוצגים עצי האלון כמתים כסמל לחוסן האומה הגרמנית שנפגע.
שני סמלים אלה- הכנסייה הגותית ועצי האלון- מבטאים כמיהה לאידיאל מן העבר ותקווה לממשו בעתיד.

קומפוזיציה:

הקומפוזיציה סטאטית- עשויה מקווים אנכיים וקווים ניצבים (אין אלכסונים). בנוסף, החלוקה הצבעונית- חלק עליון בהיר (מואר) ותחתון כהה, כלומר נוצרת פרספקטיבה אטמוספרית, גורמת לחלק התחתון לשקוע למטה, דבר המדגיש את הסטאטיות. מבנה הקומפוזיציה מזכיר מאד ציור נוסף  של פרידריך – "הנזיר מול הים".

האור:

התמונה מחולקת לשני חלקים:
החלק התחתון- חשוך, מייצג את הייאוש והפסימיות של ההווה (שאפיינו גם את חייו של פרידריך באותה תקופה).
החלק העליון- נהרה של אור מפציע, שמשמעותו תקווה חדשה הבוקעת מהמחשכים.

הדמויות:

דמויות מזעריות מהוות קבוצה קטנה של נזירים, שעוברים דרך שערי המנזר אך אינם מגיעים לשום מקום בצד השני. הם נושאים ארון מתים המסמל את מצב הגסיסה הלאומית של גרמניה של המאה ה-19. הניגוד בין גודלן המזערי של הדמויות לנוכח גודלו האינסופי של הנוף, מגביר את אווירת הבדידות והדכדוך של התמונה.

מאפיינים רומנטיים:

1.      הכמיהה אל העבר הגותי המועלה לדרגה של סמליות מיסטית.

2.      גזעי העצים החשופים והחורבות הגותיות שרדו חרף פגעי הזמן ותלאותיו, ומבטאים את נצחיות העבר.

3.      תחושת המסתורין שנוצרת על ידי הערפל, מדגישה את אובדן הדרך בהווה והכמיהה לחזור אל פאר העבר.

4.      ניגוד חריף בין החלק המואר לחשוך מגביר את הניכור בין האדם הקטן והנוף הנצחי.