מטאפורה ודימוי הם סוג של לשון ציורית. הלשון יוצרת ציורים ותמונות. שניהם משווים בין שני דברים מתחומים שונים, ויש לזהות בהם שני מרכיבים: הדומה והמדומה. הבסיס להשוואה הוא תכונה משותפת לשניהם, או פעולה, יחס או מראה משותף לשניהם.

 

מטאפורה היא השאלה והעברה, שימוש בביטוי בהוראה שאולה מעניין אחד לעניין אחר, ולא בהוראתו הפשוטה. המטאפורה היא סגנון פיוטי בשירה ובפרוזה, והיא מאפשרת השוואה בין מאפיינים רבים.

דוגמאות: 

·       "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות י"ט 4). המטאפורה מתייחסת לגובה, לביטחון, למרחק, לכמות, ולמאפיינים נוספים.

·       דכאונו של קין מבוטא כ'נפילת פנים': "ויפלו פניו… ולמה נפלו פניך" (בראשית ד' 6, 7);

·       דמו של הבל זועק בקול, כחיה או כאדם: "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד'  10);

·       תיאור האהובה כיונה: "יונתי בחגווי הסלע" (שיר השירים ב' 14);

·       תיאור יחס ה' לעמו כיחס היוגב לכרמו: "ואנכי נטעתיך שורק (גפן משובחת)" (ירמיהו ב' 21).

 

הדימוי, לעומת המטאפורה, מעביר רק חלק מן התכונות, ומבוסס על השוואה בין שני דברים, תוך שימוש ב- כ' הדמיון או במילים של דימוי: כמו, כך, כן, כאילו. זהו סגנון פיוטי מקובל בשירה ובפרוזה.

דוגמאות: 

·        "כנשר יעיר (במשמעות: ישמור) קינו, על גוזליו ירחף" (דברים ל"ב 11): הדימוי מתייחס למאפיין אחד של הנשר: שמירתו על הקן תוך ריחוף מעליו. וכשהמשורר מעוניין בהרחבת המאפיינים, הוא מרחיב בהמשך את הדימוי: "יפרוש כנפיו - יקחהו, ישאהו על אברתו" (המשך פסוק 11).

·        "כשושנה בין החוחים - כן רעייתי בין הבנות" (שיר השירים ב' 2);

·        "הן עם כלביא יקום, וכארי יתנשא" (במדבר כ"ג 24).

 

שני האמצעים האמנותיים / ספרותיים האלה מעמיקים את משמעות הטקסט, מסייעים להבנתו, ומעוררים בקורא רגשות וזוויות ראייה נוספות.

 

 

השלבים בהבנת הדימוי והמטאפורה:

1. זיהוי הדימוי והמטאפורה (דימוי מזוהה בעזרת מילת הדימוי).

2. זיהוי מרכיבי הדימוי: א' דומה ל- ב'.

3. מציאת קווי הדמיון בין הדומה למדומה (העברת התכונה מן הדומה אל המדומה).

4. זיהוי התחום שממנו נלקח הדימוי.

5. הסקת מסקנות:

א. מה לומדים מן הדומה על המדומה?

ב. מדוע בחר המספר בתחום זה דווקא?

6. כתיבת הרעיון השלם של הפסוק בלשוננו, תוך הסבר הדימוי.